בארמון וורסאי, הגדול והמפורסם בארמונות צרפת
אין בכלל חדרי שרותים ואמבטיות
בימי הביניים לא היו מברשות שיניים, בשמים, דאודורנטים,
וודאי שלא היה נייר טואלט.
את הצרכים שעשו זרקו לגינה דרך החלון
השתמשו במניפות, גם גברים, לא כדי להקל על החום, אלא כדי לפזר את הריחות הרעים של הגוף שמתחת לבגדים
לצפיה בכל תוכן המצגת :
לחצו כאןבארמון וורסאי הגדול והמפורסם בארמונות צרפת בארמון
אין בכלל חדרי שרותים ואמבטיות
בימי הביניים לא היו מברשות שיניים בשמים דאודורנטים .וודאי שלא היה נייר טואלט
את הצרכים שעשו זרקו לגינה דרך החלון
השתמשו במניפות גם גברים לא כדי להקל על החום אלא כדי לפזר את הריחות הרעים של הגוף שמתחת לבגדים
בגלל זה היו הבגדים מבדים כבדים כדי לכלוא את הריח הרע שנדף מהאברים האינטימיים אותם רחצו אם בכלל לעיתים רחוקות מאוד
אנשים לא נהגו להתרחץ עקב המחסור במים זורמים וחוסר חימום .בבתים כאשר רחצו עשו זאת באמבט עם מים חמים כאשר אב המשפחה מתרחץ ראשון אחריו הגברים האחרים שבבית לפי גילם אח"כ הנשים לפי הגיל אח"כ הילדים לפי הגיל כמובן ורק בסוף .התינוקות. לא פעם נעלם התינוק במים כל כך מלוכלכים הם היו
מהיכן צץ המנהג של זר הפרחים ...שבידי הכלה
...בימי הביניים את רוב החתונות חגגו בתחילת הקיץ מהסיבה הפשוטה : בחורף לא רחצו כלל והרחיצה הראשונה היתה .בדרך כלל בתחילת מאי במועד החתונות כחודש לאחר מכן כבר התחילו ריחות גוף לא .נעימים ותפקידו של זר הכלה היה לעמם את הריחות האלו
ככה נולד המנהג של זר הכלה
גני וורסאי הידועים ביופיים שמשו בעיקר כמקום מפלט מהחום והריחות ששררו בתוככי הארמון
Its raining cats and dogs
מה מקור הבטוי " יורד גשם של כלבים וחתולים" לתאור גשם זלעפות
גגות הבתים בימי הביניים היו עשויים ממסגרות עץ מכוסות בקש דחוס. במרווח בין העץ לקש שכנו .מכרסמים חתולים ושאר חיות בית קטנות כאשר ירד גשם חזק חדר לשכבת הקש והחתולים .וכד ברחו ונפלו לרצפה
מכאן מקור הבטוי האנגלי ."גשם של חתולים וכלבים"
העשירים היו אוכלים מצלחות של בדיל. מזונות מסויימים היו ממסים את הבדיל כתוצאה חלו העשירים בהרעלת בדיל. עגבניות למשל עקב חמיצותן המסו הבדיל ונחשבו משך תקופה ארוכה למדי .לרעילות גם בירה או וויסקי ממסים בדיל ומאחר וקנקני השתיה היו עשויים בדיל סבלו השתיינים משכרות והרעלת בדיל גם יחד מה שהביאם למצב של תרדמת.ובמקרים רבים נחשב השכור למת. מאחר וקרה ששכורים כאלו "קמו לתחיה" לאחר ימים נפוץ המנהג להשאיר את "המת" על שולחן המטבח .לכמה ימים שעה שבני הבית סועדים את לבם ומקווים כי ישוב לתחיה .זה הוא מקור המנהג של "סעודת המת" כחלק מטכס ההשכבה הנהוג אצל הגויים
)ניצל ע"י הפעמון )גונג
נהגו לקבור באחוזות קבר משפחתיות. מאחר והיה מחסור במקומות קבורה נהגו לקבור בארון ואחרי זמן לפנות את העצמות לגומחות קטנות ולפנות הקבר הראשי לארון מתים חדש. לפעמים גילו עם פתיחת הקבר כי האדמה הוזזה דהיינו המת כנראה לא היה מת! לכן :התפתח נוהג חדש קשרו למת חוט לאחת מידיו העבירוהו בחור בארון אל פני הקרקע וקשרו את קצהו השני לפעמון. אם המת היה חי משך בחוט צלצל בפעמון ובאו להוציאו. לכן גם נהגו להשאיר שומר ליד הקבר בימים .הראשונים לאחר הקבורה
"מכאן הבטוי "ניצל ע"י הפעמון ולא כפי שרבים חושבים מהגונג בתחרות האגרוף