שוב חלפה שנה. המשיח עדיין לא בא, בית המקדש עדין עומד בחורבנו, ואנו בתקופת ימי בין המצרים (י"ז בתמוז ט' באב), שוב מתאבלים על חורבן בתי המקדש.
כשם שחרב בית המקדש על שנאת חינם, כך ייבנה בית המקדש השלישי בזכות אהבת חינם. החדרת אהבת חינם היא בניית המקדש בתוככי ליבנו. וכאשר המקדש שבליבנו יעמוד על תילו, תפתח הדרך לבנייתו המחודשת של בית המקדש השלישי. במהרה בימנו אמן.
לצפיה בכל תוכן המצגת :
לחצו כאןתאור חורבן בית ראשון
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל הם הוזהרו על ידי משה רבינו ויהושע בן-נון שלא יעבדו עבודה זרה. שכן הארץ אינה סובלת עוברי עבירה ואם יחטאו לא יוכלו להתקיים בה.
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
באותה תקופה היתה עבודה זרה תאווה חזקה ביותר וקשה מאד היה לעמוד בפני פיתוייה. כשהשתקע עם ישראל בארצו הוא שכח את ה שגמל עמו כל טוב והחל לעבוד עבודה זרה.
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
ירבעם בן נבט היה המלך הראשון שהחטיא את העם בעבודה זרה. הוא העמיד שני עגלי זהב בבית אל ובדן מנע מעם ישראל לעלות לירושלים בחגים ואמר להם: "רב לכם מעלות ירושלים הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים א י"ב).
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
אחריו קם המלך אחאב שהמשיך לחטוא ולהרשיע. הוא השכיח את שם ה מפי הבריות ומחקו מספר התורה. במקומם כתב את שם "הבעל" (עבודה זרה באותה תקופה).
פסל של אל הבעל - עבודה זרה
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
גם מנשה מלך יהודה הרשיע מאד. הוא החריב את מזבח ה ובנה במקומו מזבחות לבעל. העמיד פסל בבית המקדש וברוב רשעותו אף הרג את ישעיהו הנביא שהיה סבו אבי אמו.
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
בתחילה התביישו בני ישראל במעשיהם ועבדו עבודה זרה בסתר. אולם כשהתרגלו לכך החלו להתגאות בעבודה זרה ועבדו אותה ברחובות עיר.
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם!"
כל אותה תקופה חס עליהם הבורא האריך להם אפו ונתן להם אפשרות לשוב בתשובה. בחסדיו הרבים אף שלח להם נביאים שהתרו והזהירו השכם והערב אולם דבריהם נפלו על אוזניים אטומות. עם ישראל היה שקוע עמוק בחטאיו וסירב לקבל את דברי התוכחה.
נבואת ירמיהו
אחד הנביאים שנשלחו להזהיר את עם ישראל היה ירמיהו הנביא. הוא ראה את ישראל בקלקלתם וניסה להוכיחם שיחזרו למוטב.
נבואת ירמיהו
בלב כואב צעק ואמר: מארץ מרחקים הה אין בציון אם מלכה אין בה כשאני רואה את העתיד לבוא על ירושלים לבי שבור ורצוץ. מתחנן אני אליכם: שובו מדרכיכם הרעים!"
נבואת ירמיהו
ירמיהו התנבא נבואות קשות מאד עם ישראל: לענה והשקיתם מי ראש והפיצותים בגויים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם" (ירמיה ט י"ד-ט"ו).
נבואת ירמיהו
"ונתתי את ירושלים... מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב" (ירמיה ט י). "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד" (ירמיה ז ל"ג).
נבואת ירמיהו
כששמעו בני ישראל את הנבואות הקשות הם רדפו את ירמיהו ולא הטו אוזן לדבריו. נביאי השקר שכנעו את העם שה מסר להם נבואות טובות של שלום וניצחון של שקט ושלווה.
נבואת ירמיהו
ירמיהו התחיל להתנבאות בזמן מלכות יאשיהו המלך. בניגוד לקודמיו היה יאשיהו מלך צדיק שניסה בכל כוחו להחזיר את העם למוטב ולקרבם לאביהם שבשמים. אולם הוא מת במלחמה עם פרעה נכה מלך מצרים.
נבואת ירמיהו
אחריו מלך בנו יהואחז אולם גם הוא הומת כעבור זמן קצר על ידי פרעה נכה. במקומו מלך יהויקים אחיו. יהויקים חטא והחטיא את ישראל. בזמן מלכותו מלך על ארץ בבל נבוכדנצר שהיה מלך עריץ וקשה וכבש ארצות רבות.
נבוכדנצר מפחד
כשעלה נבוכדנצר לשלטון יצאה בת קול מהשמים ואמרה לו: "עבד רע לך והחרב את בית המקדש שבניו מורדים ואינם שומעים בקול ה". אולם נבוכדנצר חשש שהקב"ה יעניש אותו כפי שהעניש את סנחריב.
נבוכדנצר מפחד
בעברו היה נבוכדנצר שר צבאו של סנחריב מלך בבל. באחת ממלחמותיו עלה סנחריב להילחם בירושלים כשעמו צבא ענק. באותה תקופה מלך בירושלים חזקיה המלך שהיה צדיק מאוד וחיזק את העם בתורה וביראת שמים. חזקיה ראה את צבאו האדיר של סנחריב אולם לא חשש כלל.
מנסרת סנחריב
נבוכדנצר מפחד
מתוך ביטחון מלא בבורא עולם עודד את העם להקריב את קרבן הפסח כמדי שנה בשנה בשירה ובהודיה לה. באותו לילה ליל הסדר התרחש נס מופלא ביותר: לבד מחיילים לאין מספר. יושבי ירושלים קמו בבוקר והנה מחנה סנחריב כולם פגרים מתים.
נבוכדנצר מפחד
רק ששה אנשים הותיר ה מכל המחנה ביניהם היו: סנחריב שני בניו ונבוכדנצר. זאת כדי שיהיה פרסום לנס גדול זה. הששה ברחו לארצם.
נבוכדנצר מפחד
בדרך נדר סנחריב נדר לעבודה זרה שלו ששמה היה נסרוך (נסר מתיבת נח) שאם יגיע בשלום לארצו יקריב את שני בניו קרבן לעבודה זרה. כאשר שמעו זאת בניו קמו עליו והרגוהו.
נבוכדנצר מפחד
כששמעו עמון ומואב את דברי הנביאים המתנבאים על חורבן ירושלים שלחו לומר לנבוכדנצר: "דע לך שעתה הגיע הזמן לכבוש את העיר". השיב להם נבוכדנצר: "ירא אני שלא איענש כפי שנענש סנחריב". שלחו ואמרו לו: "אל דאגה הקב"ה לא נמצא עימם עכשיו ולא יעשה להם ניסים כפי שעשה להם בעבר".
נבוכדנצר מפחד
אמר להם: "בכל זאת אם יתפללו אליו ישראל בכל ליבם הוא יענה להם". אמרו לו: "ה רחוק מהם מאחר שהרבו לחטוא ואפילו יקראו ויתפללו אליו לא ישמע לקולם!"
נבוכדנצר עולה לירושלים
נבוכדנצר רצה להוכיח את גבורתו ולכבוש את ירושלים אך חשש מאד. הוא החליט לעשות סימנים שונים כדי לדעת האם יצליח במלחמתו או לא.
נבוכדנצר עולה לירושלים
שלח חץ על שם רומי אך החץ נפל שלח חץ על שם אלכסנדריה והחץ נפל שלח חץ על שם ירושלים והחץ המשיך ולא נפל. הוא עשה סימנים נוספים ומכולם ניכר היה שאכן יעלה בידו לכבוש את ירושלים.
נבוכדנצר עולה לירושלים
בשנה השניה למלכותו עלה נבוכדנצר להילחם בירושלים. הוא הצליח להכניע את ירושלים ואת המלך יהויקים אולם לא הגלה את עם ישראל מארצו אלא שעבד אותם וגבה מהם מיסים. יהויקים המשיך למלוך על ירושלים תחת מרותו ולאחר שלוש שנים ניסה למרוד בנבוכדנצר ולא שילם לו מיסים.
נבוכדנצר עולה לירושלים
במשך שלוש שנים נהנתה מלכות יהודה מעצמאות ומשחרור מכיוון שנבוכדנצר היה עסוק במלחמותיו אך בתום השנה השלישית עלה נבוכדנצר לירושלים לתבוע את עלבונו. ברוב כעסו לקח בשבי את יהויקים וחלק מכלי המקדש. כוחו של יהויקים לא עמד לו והוא מת כשבוי ביד נבוכדנצר. במקומ