החיטה צומחת שוב הוא שיר אבל וזיכרון שנכתב על ידי דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, בעקבות ההלם והאבל הכבד שאחז את קיבוץ בית השיטה עם נפילתם של 11 מבניו במלחמת יום כיפור. השיר הולחן ע"י חיים ברקני חבר קיבוץ שער הגולן והוא מתאר את נוף עמק חרוד בו שוכן הקיבוץ, הכולל עצי חרוב וזית ואת מראה הגלבוע ותמה כביכול על אדישותו של הנוף היפה ("ואל ערבו העמק נאסף / ביופי שעוד לא היה כמוהו"), אל שכול, אובדן וכאב חסרונם של הנעדרים ("אתם אינכם ולא תוכלו לשוב.../ אך החיטה צומחת שוב") *המידע נלקח מויקיפדיה.
