למעשה, עם הנחיתה בקובה התחושה האופפת את התייר היא שהזמן עמד מלכת. בזמן שהמערב התקדם למאה ה 21 קובה נשארה תקועה וקפואה אי שם בשנות החמישים של המאה ה 20. הודות למהפכה בשנת 1959, ניתוק היחסים עם ארה"ב, דריסת הרגל של ברה"מ וקריסתה, ועמידה עיקשת בפני אמברגו הנמשך למעשה עד היום. נאלצה קובה ללמוד, להמציא ולתחזק יש מאין את כל המערכות המוטוריות שברשותה. סלילת הכבישים הופסקה אי שם בשנות ה 70 וכתוצאה מכך התחזוקה היא אחת ל 15 שנה. ולפיכך ישנם בורות רבים, מהמורות וכבישים שנגמרים באופן פתאומי. מכוניות המשוועות לחלקי חילוף שחלף זמנם מן העולם.ולפיכך, על מנת להחזיק את הרכב, כל סככת רחוב הופכת ליצרנית רכב מדופלמת. לא מעט ענתיקות נראות יותר כמו שיבוט מאשר כמו מכונית. השלדה מתוצרת שברולט, המנוע מתוצרת פיאט, הפנסים מתוצרת קדילאק, הידיות מתוצרת ביואיק, המושבים מתוצרת דודג', וכך הלאה. בקיצור גן עדן אבל מאולתר. המחסור בדלק מביא את תושבי האי הארוך לנוע בדרכים באמצעים שאנחנו, בעולם המערבי,כבר שכחנו מזמן. בכל מקום רואים עגלות על סוסים, חלקן צבעוניות ובולטות, אופניים עם מקומות להרכבה מאחור לעתים בתשלום, ומשאיות שהפכו לאוטובוסי ענק למאות נוסעים. ההערכה היא כי ישנם כ 173.000 מכוניות, 29.000 אוטובוסים, 11.400 טרקטורים. 180.000 אופנועים, קרי עד 32 כלי רכב ל 1000 איש. להשוואה, מספר כלי רכב לכל 1,000 בני אדם ב 1997 היה 110 ב צ'ילה, 45 באקוודור, בגואטמאלה 17 ובארה"ב 767(נכון לשנת 2004) | ||
 [לחצו על התמונה להפעלת המצגת] | ||
| תגיות: צפיות במצגת: 5024 הוסף על ידי: שחר גל הוסף בתאריך: 29.05.2009 קובץ מקורי: קובה - תחבורה מכוניות וכבישים.pps
|
