בשנים 1921-1928 התגבשה התנועה הערבית הלאומית שמנהיגה היה חאג' אמין אל חוסייני. מטרת התנועה הלאומית הערבית הייתה להקים בארץ מדינה ערבית עצמאית שבה יהיו היהודים מיעוט. עד 1929 נשמר השקט בארץ. ב-1928 פרש הנציב פלומר מתפקידו ובמקומו בא הנציב צ'נסלור, שהיה פרו-ערבי.המחלוקת שהציתה את המאורעות נסבה סביב הכותל המערבי, הכלול בתחום מקדש אל-אקצה הקדוש למוסלמים. המופתי יצא נגד זכויות היהודים ברחבת הכותל. הוא ייסד ועדים להגנת הכותל ותבע מהממשלה הבריטית לאסור הכנסת ציוד תפילה לרחבת הכותל. ביום הכיפורים 1928, החל הסכסוך כאשר היהודים הקימו מחיצה והביאו ספסלים לכותל. המופתי הזעיק את הבריטים ואלו פרקו בכוח את המחיצות. שני הצדדים הגיבו בעוצמה: היהודים בהפגנות ובעצרות מחאה שיובטחו זכויותיהם, והמוסלמים בהפעלת לחץ על הבריטים לקבל החלטות פרו-מוסלמיות. באוגוסט 1929 פקעה סבלנותם של חוגים רבים בישוב ממעשי הערבים, שניסו להפריע לתפילות היהודים. מאות צעירים רביזיוניסטים ערכו הפגנה בכותל, ולמחרת נערכה הפגנת נגד ערבית שלוותה בססמאות לאומניות.המאורעות פרצו ב-23 באוגוסט 1929, כשכפריים מיהודה ושומרון נקראו לעלות לירושלים ולהגן על המסגדים. הפרעות פרצו בירושלים והתפשטו לאזורים אחרים בארץ, במיוחד לאזורי הישוב הישן, כמו חברון וצפת, שסרבו לקבל את עזרת ההגנה. לאחר שבוע של פרעות, שבמהלכם הישוב היהודי בחברון חדל מלהתקיים, וישובים כמו כפר אוריה, חולדה ובאר טוביה הותקפו וננטשו; הביאו הבריטים תגבורת צבאית והמהומות פסקו. 133 יהודים נהרגו ולמעלה מ-300 נפצעו. ישובים יהודיים רבים נפגעו ואבד רכוש רב.