סיפורו של מכתב / אלמוני מאנגלית / ראובן בן שחר / יוני 9002 הקדמה קשיש חוסה במחלקה גריאטריתתוך שינה במיטתו מת איש לא שיער שבשורה תצאמנברסקה צפון פלאט. שום דבר בעל ערךלא מצאו בין חפציו חוץ מחיטוט בעזבונו הדלנגלה סוד המכתב. פואמה מרשימה בשפה פשוטההייתה מלאכת מחשבת אחרי קריאה והתפעלותשכפלו וחילקו לכל הצוות אחת האחיות העבירה עותק לצאצאיו של הקשיש כך הפכה הפואמה לנחלת רבים מאוזן לאוזן מאיש לאיש היא פורסמה בעיתון של סט לואיס בהוצאת חג המולד במדור בריאות הנפש הפכה לדרך טיפול בעידודו של הממסד. וכך מכתב פרי עטו של בר מינן ענישחרט בדם ליבו אמת הפך משורר הפואמה האלמוני חוצה תבל באינטרנט. המכתב
קשיש טרחן נרגן
מה את רואה אחות המחלקהבשעה שאת בי מתבוננת אילו מחשבות חולפות בראשך כשאת אותי בוחנת האם זה זקן טרחן נרגן מוסתר בינה ומנותק חסר ביטחון לבוש מוזנח מבט חולמני ומרוחק האם הריר הדביק הנוטף מפיגופי המותש משדר רפיון כשאת מבקשת בקול רם מאד"אני מצפה לעוד ניסיון!" זה שאיני מבחין כללבמאמציך מבוקר ועד ערב זה שמאבד חפצי כל הזמןאם זה נעל או אם זה גרב רואה בי עקשן אדיששמקבל בהכנעה כל מה שאת רוצה למלא את היום הארוך תוכןהזקוק להאכלה או רחצה אם זה מה שאת חושבת רואה בי כזה בעייתי אז פקחי עיניך אחות מחלקהאת אינך רואה או תי! עכשיו אגלה לך באמתמי זה היושב כאן ללא נוע אני כמאובן הסר לפקודתךאוכל מכפיך ומתקשה לבלוע אני הילד העליז בן העשרחי באושר עם אבא ואמא אחים אחיות לרוב במשפחהשחוק וחדווה בבית פנימה אני הנער הטיפש עשרהשכנפיים לרגליו בדמיון מעופף המשתוקק שבקרוב לעיניו תתגלההנערה שהוא אוהב אני החתן אוטוטו בן עשריםלבי מתפוצץ מהמעמד המהמם זוכר היטב את כל הנדריםשבכל ישותי הבטחתי לקיים ואני הבוגר בן העשרים וחמשחובק ילדי מתוקים שכמותם הזקוקים לידי התומכת באוןבשבילם הקמנו בית חם אני הגבר בן השלושיםילדי מזדרזים טרם עת להתבגר לומדים לגדור גבולות הדדייםטווה עבוטות שהקשר ישמר
גופי האיתן נושא על כתףאת כבוד הבית ועול הפרנסה היה בכוחי להריץ עולמותת"ק פרסה על פרסה. בארבעים לחיי צעירי הבניםפרסו כנפיהם לשוט בתבל רעייתי אשר תמיד לצידיעדה שאיני מתאבל ברוב עמלי ראיתי ברכהקודמתי עמדתי בראש מפעל חיי זרמו במסלול קבועחשבתי "מי יכול עלי בכלל." ביובל שנותיי מתחדשים חייהבית שוב נמלא שמחה נכדים כרוכים סביב ברכימעשה ידינו מלאו ברכה ימים קודרים טורפים את ימירעייתי הסתלקה לעולם האמת אחוז פחד חרד לעתידמה נותר לי מכל זה כעת יוצאי חלצי הקימו משפחותעסוקים בפרנסה טיפוח אחווה וזכרוני מציף אותי בעצבלימים בהם אף אני חוויתי אהבה שיבה זרקה בי זקן תשושוהטבע המהתל ממשיך להתאכזר בשריקה מבודחת מציב אותי כאןכזקן טיפש או מפגר הגוף שחוח חסר חןנטול נועם וכולו וכואב אבן נוקשה מונחת עכשיובמקום בו היה פועם הלב אך בתוך אותה גוויה בלהנער צעיר עדיין מתגורר ושוב כמו אז הסוללה ממלאהאת הלב החם המתעורר עדיין זוכר את ההנאותאת הלבטים והחשש ועדיין מגלה חיבה חיותכאילו מתחיל חי מחדש אני נזכר בהרבה כה מעט שנות חיישחלפו עברו כה מהר אני קולט את העובדה הקשהשדבר לנצח לא יישאר אז אנא מכם פקחו עינייםרכזו מבט חד לחובי לא בזקן הנרגן הטרחןהתבוננוהיטב בי!!! זכרו היטב פואמה זאתכשתפגשו אדם בא בימים הסירו את המעטפת מעל גילוהתבוננו אל נפשו בפנים כי לא ירחק היום הזהתחלוף שנה ועוד שנה וכל אחד מכם יחווהאריכות ימים ועת זקנה אנא שתפו את יקיריכם מלאו כאן איזה חוב ושיהיה לכם יום מקסיםשיהיה לכם רק טוב.